במגילת העצמאות, נאמר כי: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". על פי עקרונות אלו, נחקק חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988. דיני עבודה עוסקים בהסדרת היחסים שבין עובד למעבידו, ועל כן חוק זה הינו חשוב ביותר.
מטרתו של החוק מוגדרת בסעיף 2, שם נקבע כי מעביד לא יפלה בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם ועוד. החוק אוסר על המעביד להפלות עובד בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה, בקידום בעבודה, בהכשרה או השתלמות מקצועית, בפיצויי הפיטורים, ובהטבות ותשלומים הניתנים לעובד עת פרישתו מהעבודה.
ישנן מספר פסיקות אשר ניתנו בבתי הדין בישראל, שמיתוכן ניתן ללמוד על מהותו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ועל המקרים השונים בהם הופלו עובדים בעבודה.
אפליה מטעמי דת – בפס"ד שרה דהן נ' עמותת מעיין חיים ושלום, נדונה תביעתה של תובעת אשר עבדה כסייעת בגן ילדים השייך לרשת המעונות של תנועת ש"ס. התובעת נדרשה להעביר את ילדיה ללמוד במוסדות ש"ס, אחרת תופסק עבודתה, ומשסרבה פוטרה. במקרה זה בית הדין קבע כי, יש לפצות את התובעת, וזאת לפי סעיף 10 (א) (1) לחוק שיויון ההזדמנויות, אשר מעניק לבית הדין את הסמכות לפסוק סעד של פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים. בית הדין פסק לתובעת פיצוי, בגין נזק ממוני ושאינו ממוני, בשיעור של 30,000 ₪.
אפליה מטעמי לאום- בפס"ד משרד העבודה והרווחה נ' תפקיד פלוס בע"מ, נבחנה חוקיותה של הצעת עבודה, בה נדרש שרות צבאי או שרות לאומי. בסעיף 8 (א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, נקבע כי: מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית אלא אם כן הצעת העבודה צויינה בלשון זכר ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2. למעשה השאלה הינה האם הדרישה לשירות צבאי או לשירות לאומי מהווה אפלייה עקיפה של קבוצות שונות באוכלוסיה, כגון ערבים, שהיא אפלייה אסורה מטעמי לאום. בית הדין קבע כי אכן מדובר באפליה מטעמי לאום, והרשיע את הנאשמים.
אפליה מחמת מין - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מתייחס להליך הקבלה לעבודה וקובע כי אין לשאול בראיון כל שאלה העלולה להתפרש כמפלה, וכל שאלה הנוגעת למין, נטייה מינית, מעמד אישי או הורות. בפס"ד שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ דובר בתובעת אשר נענתה למודעת "דרושים", לפיה דרושה איש/ת מכירות. בעת הריאיון הוסבר לה כי קיימות שתי משרות פנויות, האחת של איש מכירות שעיקר מלאכתו מחוץ למשרד, והאחרת, של מי שעובד בתוך המשרד. התובעת הביעה את רצונה לעבוד כאשת מכירות מחוץ למשרד, בשל תנאי ההעסקה המשופרים של משרה זו, אולם, הוסבר לה באופן חד-משמעי, כי נשים לא מתאימות לתפקיד זה, בעיקר עקב השעות הארוכות הנדרשות מחוץ למשרד. בית הדין פסק לטובת התובעת פיצויים עונשיים בגין הפרת הזכות החוקתית לשוויון, בגובה 50,000 ש"ח.
סקירה זו של מקרים, בהם הופלו עובדים מטעמים שונים, הינה רק קצה הקרחון בכל הנוגע לתופעת ההפליה בשוק העבודה.
לסיום, חשוב לעשות הבחנה בין הליך פלילי להליך אזרחי, וזאת בכל הנוגע לתביעה בגין אפליה בעבודה. הליך פלילי, משמעו שהמדינה תובעת את המעסיק על שעבר על חוקי העבודה בגין עבירה פלילית. במקרה כזה כתב האישום יכול להסתיים בזיכוי מאשמה או הרשעה בעבירה, כאשר העונש יהיה מאסר או קנס פלילי. בהליך אזרחי, העובד הוא זה שתובע את המעסיק על שעבר על חוקי העבודה, והסעד במקרה שהוכח הוא פיצוי. בנוסף, יש לציין כי לראשונה בישראל, מעורבת רשות של המדינה בנושא של שוויון בעבודה במישור האכיפה האזרחית. עד להקמת הנציבות, היה תפקיד המדינה, לפי חוקי המגן וחוקי השוויון, מוגבל לאכיפה הפלילית. כיום, גם למדינה ישנה סמכות להגשת תביעות אזרחיות בגין אפליה בעבודה, וזאת לבתי הדין לעבודה.